פרסומים במדיה לגבי החזרי מס

שכירים שלא מוטלת עליהם חובת הגשת דוח שנתי למס הכנסה נרתעים, בדרך כלל, ממגע כלשהו עם רשויות המס. הם מעדיפים לשמור מרחק מרשויות המס מתוך הנחה שפנייה לפקיד השומה משמעותה תשלום מס הכנסה נוסף. התפיסה הנ"ל מוטעית מיסודה וראוי שתשתנה . לרוב השכירים אין חבות נוספת לתשלום מס הכנסה, ובמקרים רבים דווקא מגיעים לשכירים אלו החזרי מס נכבדים ביותר. ידוע היום, כי אוצר המדינה מכיל מאות מליוני שקלים של מסים ששולמו ביתר על ידי שכירים, אשר אינם ששים לבקשם חזרה, וזאת על אף שקיימת עלייה בשנים האחרונות במודעות לעניין ובמספר הבקשות המוגשות להחזרי מס בקרב השכירים. 

הסיבות להחזרי המס לשכירים הן רבות, שרק חלקן ידוע  בקרב ציבור השכירים. הדוגמה הבולטת ביותר והקלה לבדיקה, הנה כאשר אותם שכירים עבדו רק בחלק משנת המס, כך שלאור העובדה שחישוב המס הוא חישוב מצטבר שנתי,נוצרים פערים בין חיוב המס השנתי הנכון בגין ההכנסה לבין תשלום המס בפועל, ששולם בגין אותה הכנסה באותה שנת מס, המחייבים כאמור החזרי מס לאותם שכירים.

טעויות והצאות מוכרות

דוגמאות בולטות נוספות הן החזרי מס הנובעים מטעויות בחישוב המס לשכיר ע"י מעבידו, זיכויים או ניכויים המגיעים לנישומים השכירים בגין הפקדות לקופת הגמל, תשלומים לביטוחי חיים, נקודות זיכוי לסטודנטים וחיילים משוחררים ועוד. דוגמאות פחות בולטות וידועות בגינן מגיע לשכירים החזרי מס הן זיכויים המגיעים לשכירים בעד הוצאות החזקת קרוב משפחה במוסד, זיכוי עבור נטולי יכולת,זיכוי בגין תרומות למוסדות ציבוריים ועוד. יתרה מזאת, רוב השכירים אינם שמים לב לעובדה שקיימת הזכות גם לשכיר, ולא רק לעצמאי, לניכוי הוצאות "שיצאו כולם בייצור הכנסתו". אין שום מניעה חוקית ששכיר ינכה את הוצאותיו שהוצאו בייצור הכנסתו ממשכורת.
העקרון הקבוע בסעיף 17 לפקודת מס הכנסה, בדבר התרתן בניכוי של הוצאות שהוצאו כולם בייצור הכנסתו של הנישום, אינו מבחין בין עובד עצמאי לעובד  שכיר. לכן ההוצאות הנ"ל יותרו בניכוי גם מהכנסתו של שכיר במגבלות הספציפיות הקבועות בחוק. לאור האמור לעיל, אם העובד השכיר יצליח להוכיח לשלטונות המס כי הוצאה מסוימת הוצאה בייצור הכנסתו מעבודה, ואם אין שום  מגבלה חוקית המונעת התרת אותה הוצאה בניכוי, תותר אותה הוצאה בניכוי מהכנסתו מעבודה. התרת אותן הוצאות, כאמור לעיל, בניכוי מהכנסתו מעבודה של העובד השכיר עשויה לגרום למצב שהנישום השכיר שילם מס ביתר שיוכל לקבלו חזרה אם יגיש דו"ח לרשויות המס – בקשה להחזר מס (טופס 0135). הדוגמאות להוצאות כאמור הן רבות, ואין רשימה סגורה לגביהן. 

להלן דוגמאות מייצגות, שיש גם לבוחנן לגבי כל מקרה ומקרה בהתאם לנסיבותיו:

 הוצאות לשמירה על מקור הכנסה – לדוגמה, הוצאות לשמירה על רמה מקצועית ועדכון של ידע, תשלומים עבור ימי עיון והשתלמויות, תשלומים לרכישת פרסומים מקצועיים, ספרים, כתבי עת, עיתונים מקצועיים, מנוי לאתרי אינטרנט מקצועיים וכו'.

• דמי חבר – מדובר בדמי חבר המשולמים בשל השתייכות לארגון מקצועי שהחברות בו מקובלת על עובדים באותו מגזר – כמו הסתדרות הרופאים, לשכת עורכי הדין, לשכת רואי החשבון,
לשכת המהנדסים והאקדמאים במקצועות הטכנולוגיים בישראל, אגודת האקדמאים במדעי
החברה והרוח, האגודה הישראלית לכלכלה, האגודה לקידום העבודה הסוציאלית,
לשכת המבקרים הפנימיים, לשכת חשבונאים ויועצי מס, אגודת בית ההנדסאי והטכנאי ועוד.


• הוצאות הכרוכות בהכנת הבקשות להחזרי מס על ידי השכירים – המדובר בכל הטיפול הכרוך בהליכי השומה והערעור, לרבות שכר טרחת רואה חשבון, יועץ מס, עורך דין וכו'.

אומנם קיימות הוצאות מסוימות שלשכירים אסור לנכותן, לאור קביעה מפורשת בתקנות, ואולם אין מדובר בכל ההוצאות אשר אדם נושא בהן לשם ייצור הכנסתו.

נציין לבסוף, כי יינתן החזר מס לנישומים שאינם חייבים בהגשת  דו"ח כאשר אלה הגישו הבקשה להחזר בתקופה של עד שש שנים מתום שנת המס בגינה מבוקש ההחזר.

לסיכום

ההמלצה היא לפנות לגורמים מקצועיים לבדיקת הזכאות להחזר מס בטרם הפניה לרשויות וזאת על מנת למנוע מצב חלילה של חובות למס הכנסה . למיטב ידיעתנו, חלק מגורמים אלה אף מציעים בדיקה כנ"ל חינם, בתנאי כי במידה שיתברר שהחזר מס כן מגיע, ישולם שכר טרחה בגין הטיפול בהליכי החזרי המס 

. אין לראות בכתוב משום חוות דעת או המלצה מקצועית, אלא כסקירה כללית בלבד.